רש"י על קידושין כ״ז א:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור קידושין כ״ז א:ג׳
3 וְרַב חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַב הוּנָא: שְׁלֹשָׁה שְׁטָרוֹת הֵן. תְּרֵי – הָא דַּאֲמַרַן, אִידַּךְ: אִם קָדַם מוֹכֵר וְכָתַב לוֹ אֶת הַשְּׁטָר, כְּאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ: כּוֹתְבִים שְׁטָר לַמּוֹכֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹקֵחַ עִמּוֹ. כֵּיוָן שֶׁהֶחְזִיק עִמּוֹ בַּקַּרְקַע – נִקְנָה שְׁטָר בְּכׇל מָקוֹם שֶׁהוּא.
פירוש רש"י על קידושין כ״ז א:ג׳
3 אם קדם - קודם נתינת הכסף או קודם שהחזיק:
4 כותבין שטר למוכר - שדי מכורה לפלוני ולא אמרינן שטר מוקדם הוא כיון דקנו מיניה מהשתא א"נ כאביי דאמר ב"מ דף יג. עדיו בחתומיו זכין לו:
5 כיון שהחזיק כו' - ר' חייא בר אבין אמר לה ואינה מן המשנה:
6 נקנה השטר - כגון שאמר לו זה קני קרקע בחזקה והשטר עמה: